איך מחנכים לאהבת חינם?

השבוע חל ט' באב, יום בו אנו צמים על חורבן בית המקדש הראשון והשני.

כמידי שנה, זו תקופה אנו מקבלים על עצמנו דיני אבלות ומתכנסים פנימה כדי לעשות חשבון נפש במטרה לזכור, להרהר במעשינו ולתקן. זוהי תקופה שבד"כ מרבים בחסד ונתינה כדי להרבות באהבת חינם כיוון שבית המקדש חרב על שנאת חינם.

אז איך מחנכים לאהבת חינם?

בזמן האחרון אנחנו שומעים קולות ודעות מכל קצוות הקשת הפוליטית. כל צד מביע את דעתו ומנסה לשכנע בצדקת דרכו. התחושה היא שהשיח הפוליטי הגיע לתחתית שלא הכרנו מימינו. נוצר מן פלונטר בשיח הישראלי המלווה בחוסר כבוד ורמיסה. כל צד מושך לצד שלו ומהדק את הפלונטר שנוצר.  

ככל שצד אחד מרגיש שהצדק נמצא אצלו, הצד השני מתבצר בעמדתו עוד יותר ונוצר פילוג.  

אז מה עושים?

הצעד הראשון לשאול את עצמנו: מה בידיים שלנו? האם אנחנו יכולים לשנות את האחר? האם הביקורת הבלתי מתפשרת תגרום לצד השני לחשוב ולהגיד: "רגע אולי אתה צודק" או שתגרום לצד השני להתלהם יותר ולהתבצר בעמדתו הנחרצת

הצעד השני הוא הבנת עקרון חשוב: כל אדם מפרש את המציאות ע"פ נקודת מבט שונה, ע"פ האמונות הערכים החוויות המסקנות שהוא עבר. לכל אדם פרשנות והסתכלות אחרת על המציאות, לכן כל אחד מסתכל במשקפיים אחרות, סובייקטיביות, כך שאין צודק או לא צודק או בעייתי אלא אחר ושונה.

כשאני חושבת על הצד השני כאחר ולא כבעייתי, אני יכולה להבין שיש לו הסתכלות שהיא שונה על הסיטואציה ולגיטימית, בדיוק כמו שהדעה שלי לגיטימית  ואז 

השיח יכול להיות ממקום קשוב יותר מכבד יותר, מבין יותר 

בדרך זו, המחלוקת הופכת להיות אמצעי לבירור האמת כאשר כל אחת מהדעות לגיטימית. כמו בית שמאי ובית הלל שנחלקו בניהם על התורה שבע"פ אך נתנו לגיטימיות אחת לשנייה שנאמר:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (מסכת אבות, פרק ה)

ברגע שהשיח הישראלי ישתנה לשיח של דעות לגיטימיות זה יאפשר כבוד הדדי, סובלנות ואהבת חינם לאדם שחושב אחרת. זה יאפשר לילדים שלנו שנושאים את עיניהם אלינו בתהייה: איך מתנהגים בעולמנו, ללמוד על כבוד הדדי, סובלנות אהבת חינם ולקיחת אחריות אישית על השיח הישראלי.